חובת הזהירות המוטלת על מדריך צלילה ספורטיבית

מאת עו"ד אמנון פיראן                                                         

רבים היוצאים לממש את התחביב הנהדר של צלילה יוצאים לקורסים שונים ברמות שונות במקומות שונים בארץ ובעולם. את הקורסים מעבירים ברוב המקרים מדריכים מקצועיים ומיומנים אשר עברו הכשרה כמדריכים והם אמורים לפעול על פי חוק הצלילה הספורטיבית ותקנותיו השונות. (בשים לב לעובדה כי החוק חל על תחומי מדינת ישראל, על היוצאים לחו"ל לבדוק היטב את מרכזי הצלילה ואת המדריכים המעבירים את הקורסים שם). בכל אופן, במאמר זה ברצוני לדון בחובת הזהירות המוטלת על מדריך הצלילה הספורטיבית. נבחן זאת לאור מקרה שנדון לפני שנים אחדות בבית משפט השלום בתל אביב שם נתבעו הן מרכז הצלילה והן המדריך בגין נזק שנגרם למשתתפת בקורס צלילה.

והמקרה שארע כך היה:

התובעת, השתתפה בקורס צלילה אשר נערך על ידי מרכז הצלילה ובהדרכת המדריך. במהלך הקורס, לאחר שקפצה התובעת אל המים ובעת שהחלה לצוף ולשחות לעבר חרטום הסירה קפץ למים חניך נוסף מאותו הצד של הסירה ממנו קפצה התובעת, בדיוק אל המקום בו הייתה התובעת בעת שהחלה לצוף, ונחת על התובעת. התובעת נפגעה בצד הימני של ראשה ובשיניה מבלון החמצן, במשקל 12 ק"ג, שהיה על גבו של אותו חניך. לאחר האירוע, לא פונתה התובעת באופן מיידי לטיפול רפואי אלא הושארה בסירה, לבדה, עד אשר הקבוצה סיימה את הצלילות ורק לאחר מכן הועברה למיון. ההליך נוהל, בהתייחס למדריך לבדו כי לא ניתן היה לאתר את מנהלי מרכז הצלילה. המחלוקת בין הצדדים היא הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

בית-משפט השלום קיבל את התביעה מן הטעמים הבאים:

אין חולק על קיומה של חובת זהירות מושגית אותה חב הנתבע, כמדריך צלילה, לתובעת-כחניכה בקורס צלילה. מעבר לחובת זהירות רגילה הקיימת בין כל מדריך לחניך בקבוצה, בתחומי ספורט שונים, חובת הזהירות של מדריך בקורס צלילה ספורטיבית מקבלת נופך מיוחד לאור הסיכונים המיוחדים הטמונים בספורט זה והצורך לדאוג לבטיחות החניכים. נופך זה בא לידי ביטוי בחקיקה מיוחדת שנחקקה לעניין צלילה ספורטיבית, אשר מתייחסת, בין היתר, הן לכשירות המדריך והן לאחריותו- חוק הצלילה הספורטיבית, תשל"ט-1979. בצוע הדרכה שלא בהתאם להוראות החוק היא עבירה שעונשה מאסר שנה (סעיף 10). הכשרת מדריך צלילה תהא על פי תקנות הצלילה הספורטיבית (שירותי צלילה), תש"ם – 1980. המחוקק ומחוקק המשנה בעקבותיו ייחסו חשיבות רבה לכשירות מדריך צלילה ספורטיבית וראו אותו כנושא באחריות אישית לקיום התקנות הרלוונטיות במהלך קורס הצלילה, באופן נוסף ונפרד לאחריות בית הספר או מרכז הצלילה.

במקרה דנן, קבע ביהמ"ש שהנתבע הפר את חובת הזהירות הקונקרטית שהייתה מוטלת עליו כלפי התובעת בנסיבות העניין, היות ומדובר בסיכונים שאינם טבעיים ויום יומיים, סיכונים אותם הייה הנתבע צריך ויכול לצפות וכדי למנעם היה עליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים. הן לעניין קפיצת החניכים למים, והן לעניין השהוי בטיפול הרפואי שהוענק לתובעת. ביהמ"ש קבע, כי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבע ובין הנזק שנגרם לתובעת. אם היה הנתבע נוקט אמצעי זהירות נאותים לעניין סדר הקפיצה למים – היה ניתן למנוע את הפגיעה. לעניין הפינוי – ייתכן והיה ניתן להפחית מחומרת הפגיעה. לאור האמור, הוכחה רשלנותו של הנתבע, והוא חייב לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה באירוע.

·         (פסק הדין פורסם במלואו במאגר נבו).

• המידע הנכלל במאמר זה הינו בבחינת מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי

פניות ותגובות יתקבלו בברכה בכתובת הדוא"ל הבאה

נשמח לעמוד לרשותם תמיד

צוות TRIP4YOU ביטוח נסיעות לחו''ל